על קצה הלשון וגם על יצירתיות בשפה

מרים פאוסט, מדעי המוח, רקטורית אוניברסיטת בר-אילן

 
פרופ' מרים פאוסט, רקטורית אוניברסיטת בר-אילן ומדענית בכירה בתחום של קוגניציה ומדעי המוח, חוקרת את יכולותינו השפתיות. הניסיון הטיפולי הקליני, שרכשה בשנות עבודתה בעבר כקלינאית תקשורת משמש אותה בקידום הידע לגבי תופעות שפתיות שונות שבהן נתקלה בחדר הטיפולים. השילוב הלא-שגרתי של ידע מחקרי וקליני הניב מחקר מדעי פורץ דרך

פרופ' מרים פאוסט היא ילידת 1953, נשואה, אם לארבעה וסבתא לשבעה. פרופ' פאוסט היא פרופ' מן המנין במחלקה לפסיכולוגיה, סיימה את התואר הראשון, בהצטיינות, בהפרעות בתקשורת באוניברסיטת ת"א ואת התואר השני והשלישי במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בר-אילן, בהצטיינות יתירה. היא פסיכולוגית קוגניטיבית, מדענית בעלת שם בינלאומי בתחום של מוח ושפה וראש המעבדה למוח ושפה במרכז הרב-תחומי לחקר המוח ע"ש גונדה באוניברסיטה. יש לה כ-80 פרסומים בבמות בינלאומיות, היא זכתה במענקי מחקר יוקרתיים רבים והדריכה עד היום קרוב ל-70 סטודנטים לתארים מתקדמים.


פרופ' פאוסט מוזמנת תדיר להרצות בכנסים ובפורומים בינלאומיים בפסיכולוגיה ובמדעי המוח והיא חברת מרכז המצוינות הלאומי במדעים הקוגניטיביים. שימשה כחברת המועצה הלאומית למחקר ופיתוח במשך ארבע שנים ומשתתפת בוועדות ובגופים אוניברסיטאיים ובין-אוניברסיטאיים רבים.
פרופ' פאוסט היא חברת מערכת של כתב העת Brain and Language   וערכה לאחרונה שני כרכים של  The Handbook of the Neuropsychology of Language בהזמנה של הוצאת הספרים Wiley-Blackwell.

 

פרופ' פאוסט עמדה ראש המחלקה לפסיכולוגיה במשך חמש שנים, היתה יועצת הרקטור לקידום נשים במשך שבע שנים ובארבע השנים האחרונות כיהנה כסגנית הרקטור.

בעולם שלנו, עולם גלובלי שתרבות ההגירה נפוצה בו, רכישת השפה האנגלית עשויה להשפיע על הצלחתו של האדם בתחומים מרכזיים בחייו. פרופ' פאוסט, בתפקידה כסגנית הרקטור, הממונה בין השאר גם על כל מערך ההוראה באוניברסיטה, פוגשת לא מעט סטודנטים, מהם בעלי כישורים גבוהים, המתקשים לסיים את לימודי התואר הראשון בגלל קושי ללמוד שפה זרה – הם אינם מצליחים לעמוד בדרישות הסף של בקיאות בשפה האנגלית.

 

בסִדרת מחקרים מרתקים, שנערכו במעבדתה של פרופ' פאוסט, על מילים שעומדות לנו "על קצה הלשון" התגלה קשר מעניין בין היכולת ללמוד שפה זרה, מילים שעומדות לנו "על קצה הלשון" וזיכרון צליל.

לעתים אנו רוצים לומר מילה מסוימת, יודעים אותה, אך איננו מצליחים לדלות אותה מתוך הזיכרון. התופעה הזאת מוכרת לכל אחת ואחד מאתנו, אבל היא נעשית נפוצה יותר עם העלייה בגיל. כמו כן, הקשיים בשליפת מילים מוכרות מאפיינים הפרעות שפה התפתחותיות כמו דיסלקציה ולקויות שפה אחרות. בסדרת ניסויים שבהם נבחנו ילדים בעלי התפתחות תקינה מגיל 5 ועד בגרות, הצליחו הנבדקים להעלות מידע לגבי המילה ש"על קצה הלשון" – כגון משמעות המילה, חלק מן האותיות המרכיבות אותה שעלו בנקל ועוד. לעומת זאת, ילדים ומתבגרים עם הפרעות שפה התפתחותיות התקשו לשלוף מידע לגבי צלילי המילה. ממצא זה מצביע על כך שזיכרון הצליל הוא שנפגע, ומכאן שהיכולת לשחזר את הצליל של המילה, שאינו קשור במשמעותה, הוא מוקד הבעיה. מחקרים אלה עשויים לסייע בבניית הליכי אִבחון וטיפול יעילים יותר.

 

בסדרת מחקרים נוספת נמצא שסטודנטים המתקשים ברכישת שפה זרה מראים אף הם קשיים בשליפת הייצוג הצלילי של מילים, הן בעברית, שפת אִמם, אבל בעיקר בשפה זרה. כמו כן הם מראים תגובות מוחיות יעילות פחות במגוון מטלות הקשורות במערכת צלילי השפה כמו הבחנה בין הגאים שונים, זיכרון של הגאים, זיהוי חריזה וכדומה. ממצאים אלה מצביעים על כך שלאנשים המתקשים ברכישת שפות זרות יש פגיעה במערכת צלילי השפה, המקשה עליהם להתמודד עם המשימה של רכישת אוצר מילים בעלות ייצוג צלילי חדש וזר.

 

"מערכת הצלילים של השפה היא מוּלדת, ויש חלון הזדמנויות אופטימלי קצר – שנת החיים הראשונה – לטפח אותה ולשכלל את יכולותיה," מסבירה פרופ' פאוסט. "הידע הזה, הנצבר באמצעות גרייה שפתית, הוא מהותי להתפתחות תקינה של מערכת צלילי השפה. כך, דיבור אל הילדים בשנה הראשונה לחייהם משכלל את המערכת השפתית גם אם היא אינה מערכת מולדת חזקה דייה. חשוב שהורים ידעו זאת ויחזקו את זיכרון הצליל של ילדם. ייתכן שבעתיד תוכר הלקות הצלילית, יפותחו דרכי אבחון ושיקום של מערכת זו, והיכולת לרכוש שפות זרות תשתפר גם אצל מבוגרים המתקשים ברכישת שפות זרות.

 

מחקר מרתק נוסף שמתקיים במעבדתה של פרופ' פאוסט עוסק בתפקידו של מוח ימין בעיבוד שפה.

כדי שבני אדם יבינו זה את זה צריכה השפה להיות קונוונציונאלית, מבוססת על חוקיות והקשרים מדויקים – תהליכי העיבוד של שפה קונוונציונאלית מעובדים בעיקר במחצית השמאלית של המוח. אבל על הרובד היצירתי שבשפה, כמו ריבוי משמעויות, שפה מטפורית, קונוטציות, הומור והבנת השפה השירית, המשתמשת במטפורות מוכרות וחדשות, אחראית רשת הכוללת אזור מסוים בצדו הימני של המוח. השילוב בין רשתות של אזורים במוח השמאלי ובמוח הימני הוא התשתית להתפתחות השפה ולמורכבותה וליכולת שלנו לעבד שפה על כל רבדיה, הקונוונציונליים והיצירתיים.

בעבר ידעו החוקרים מעט מאוד על חלקו של המוח הימני בתהליכים שפתיים ותקשורתיים. חוקרים נחשפו לעובדה שכאשר יש פגיעה במוח שמאל כישורי השפה נפגעים קשות או אובדים לגמרי, אבל גם אנשים נפגעי המוח הימני ובני משפחותיהם דיווחו על שינוי ביכולת ההבנה של הנפגע ובכישורי בשפה שלהם.

 

פרופ' פאוסט חוקרת כיצד מתמודד המוח עם הבנת צירופים מטפוריים, ומה חלקו של מוח ימין בעיבוד מידע זה. צירופים מטפוריים נפוצים כגון תלמיד מבריק, רגלי ההר; צירופים חדשים מתוך השירה העברית כגון סופת מצפון, בכי נעול; צירופים בעלי משמעות מילולית רגילה כגון שמיכה עבה; וצירופים חסרי משמעות כגון שמיכת ירח או ערוגת מצפון. מאות הנבדקים שהשתתפו במחקר הם שקבעו מהו לדעתם צירוף בעל משמעות ומהו צירוף חסר משמעות. לאחר מכן נבדקה ההבנה של צירופים מטפוריים חדשים מתוך שירה במגוון שיטות מחקר, ובהן טכניקות הבודקות באופן ישיר את הפעילות המוחית כמו הדמיות מוחיות תפקודיות. מכל מגוון הניסויים עלה שלאזור מסוים בצד הימני של המוח יש תפקיד מהותי בעיבוד החלק היצירתי של השפה, ביכולת להגמיש ולהרחיב משמעות וכך גם להבין צירופים מטפוריים חדשים.

"גילינו שלא רק שיש לאזורים מסוימים במוח הימני תפקיד חשוב בעיבוד המידע השפתי, אזורים מקבילים במוח השמאלי מפריעים להם במשימה זו. המשמעות של ממצאים אלה היא שבמוח התקין מתקיים איזון עדין בין מערכות מוחיות שמאליות וימניות, התומך בעיבוד משמעויות קונוונציונליות אך גם מאפשר הגמשה שלהן במידת הצורך," אומרת פרופ' פאוסט. במחקרים נוספים "בדקנו אוכלוסיות קליניות, כגון אנשים הלוקים בתסמונת אספרגר (תסמונת על הטווח האוטיסטי, שהלוקים בה הם ברמת תפקוד גבוהה יחסית, בעלי התפתחות שפה תקינה וכן אינטליגנציה תקינה), אשר חלקם מתקשים ביותר בהבנת צירופים מטפוריים, אף על פי שהיכולות השפתיות הקונוונציונאליות שלהם טובות. נבדקים אלה נוטים לפרש את הצירופים באופן מילולי, ואכן מצאנו אצלם ירידה במעורבות המוח הימני. לעומתם, אנשים החולים בסכיזופרניה הבינו מטפורות חדשות אך לא יכלו להבחין בין צירופים בעלי משמעות לכאלה שהם חסרי משמעות. אנשים אלה לוקים ברפיון אסוציאטיבי – האסוציאציות שלהם פרועות ורחוקות, ואכן מצאנו אצלם מעורבות-יתר של המוח הימני בעיבוד כל סוגי הצירופים השפתיים. שתי האוכלוסיות הללו סובלות, כנראה, מפגיעה כלשהי באיזון ההמיספרי (איזון בין אזורים רלוונטיים בשני חלקי המוח, הימני והשמאלי), המשפיע על יכולתם להבין משמעות של מילים ומושגים. פגיעה ביכולות אלה מקשה עליהם לתפקד כראוי מבחינה שפתית ותקשורתית.

"הבנת התפקידים של המוח הימני והמוח השמאלי בעיבוד השפתי עשויה להוביל אותנו בעתיד למציאת טיפולים ופתרונות ללוקים בהפרעות אלה. ייתכן, למשל, שאפשר ללמד את המוח להגמיש את החשיבה המושגית, לפתח את היצירתיות – וכך לעזור, למשל, ללוקים בתסמונת אספרגר."

 

לפרופ' פאוסט שתי קריירות – קריירה מחקרית וקריירה מנהלית כרקטורית האוניברסיטה. "האתגר הוא גדול והעבודה תובענית ביותר בשתי הקריירות, וזאת כמובן נוסף על הקריירה הכי משמעותית שלי כאם וכסבתא, אבל הבנת המוח האנושי, ההבנה כיצד יכולות השפה משפיעות על חשיבה ותקשורת בין-אישית ועל התרבות שלנו, נוגעת לכל אחת ואחד מאתנו ויש לה השלכות כמעט על כל ההיבטים של חיינו – העניין שלי בתחום  והרצון לדעת יותר נותנים לי את האנרגיה להמשיך בפעילותי המדעית."

  • Black Facebook Icon
  • Black LinkedIn Icon
  • Black YouTube Icon
  • BIU-16.jpg
צרו קשר

טלפון:​ ​03-5317848

מייל: Israel.Friends@biu.ac.il